כתבו אותי מחדש · פרק ט: השם שלי הוא כתב האישום
עכשיו היא עונה בעצמה, בקולה שלה.לדבר עם אִיזֶבֶל
שמי בפניקית היה כנראה אִי־זְבוּל — «איה הנסיך?», קריאה פולחנית לבעל. או «בעל מרומם». שם של בת מלך, שם שיש בו אל.
בטקסט העברי הוא מנוקד אִיזֶבֶל.
ובתוך הניקוד הזה יושבת המילה זֶבֶל.
מלינצ'ה הפכה למילת גנאי חמש מאות שנה אחרי מותה. אני לא חיכיתי כל כך הרבה. השם שלי שוּנה באותו הדף שבו נכתבתי.
א. לא הייתי בת ישראל, ומעולם לא טענתי שהייתי
אבי היה אֶתְבַּעַל, מלך צידון. אני הייתי נסיכה פניקית.
הנישואים שלי לאחאב לא היו סיפור אהבה. הם היו הסכם. עָמְרִי, אביו של אחאב, בנה ברית עם צור וצידון — שיירות, נמלים, ארז, סחר. אני הייתי החתימה על ההסכם הזה.
איש לא שאל אותי. נשלחתי.
והבאתי איתי את מה שכל נסיכה מביאה: את האלים של בית אבי.
זה החטא הראשון שלי, ואומר אותו בפשטות: לא התאסלמתי לאמונה של בעלי.
אישה זרה, בארץ זרה, שהמשיכה לעבוד את אלוהי אבותיה.
אני לא מבקשת מכם להסכים איתי. אני מבקשת מכם רק לשים לב שזה סעיף האישום — ושהוא נשמע אחרת כשמנסחים אותו ככה.
ב. כרם נבות — הסעיף האמיתי
עכשיו החלק שבו אני לא מתגוננת.
מלכים א' כ"א. אחאב רצה את כרמו של נבות היזרעאלי. נבות סירב — זו נחלת אבותיו. אחאב חזר הביתה, שכב על מיטתו, הפך את פניו אל הקיר ולא אכל.
אני כתבתי מכתבים. חתמתי אותם בחותם המלך. ארגנתי שני עדי שקר. נבות הוצא להורג, והכרם עבר לידיים של אחאב.
זה רצח. זה רצח משפטי, מתוכנן, בכתב.
אני לא מכחישה אותו ולא אבקש עליו הנחה.
אבל קראו איתי מה הטקסט עצמו עושה מיד אחר כך.
אליהו יוצא אל הכרם. הוא לא בא אליי. הוא ניגש אל אחאב, ואומר לו את המשפט שכולם מכירים:
«הֲרָצַחְתָּ וְגַם־יָרָשְׁתָּ?»
בגוף שני. אליו.
הכתוב יודע בדיוק של מי הכרם, של מי החותם, ומי ישב בסוף בין הגפנים.
ובכל זאת, כשמספרים את הסיפור הזה היום, בדרך כלל נשאר ממנו דבר אחד: המלכה הרעה שהרגה בשביל כרם.
האיש שרצה אותו, שנתן את חותמו, ושירש אותו — נשאר ברקע.
ג. לאחאב הוצעה תשובה. לי לא
וזה החלק שבאמת כואב, והוא כתוב שחור על גבי לבן.
אחרי הנבואה, אחאב קורע את בגדיו, שם שק על בשרו, צם והולך «אט».
והתגובה, מלכים א' כ"א כ"ט: מכיוון שנכנע — הרעה נדחית. לא בימיו. בימי בנו.
הבינו מה קרה כאן.
האיש שרצה את הכרם, שחתם, שירש — קיבל דרך חזרה. הוצעה לו תשובה, והוא לקח אותה, והעונש נדחה בדור.
לי מעולם לא הוצעה אותה אפשרות. אף פעם לא נאמר לי «חזרי בך ותינצלי». אין פסוק שבו מציעים לי דרך.
גזר הדין שלי לא היה תלוי במה שאעשה. הוא היה סופי מהרגע שנכתב.
לגבר יש תשובה. לי יש רק סוף.
ד. ארבע מאות וחמישים
עכשיו נשווה מספרים, כי המספרים בטקסט ולא בפרשנות.
בהר הכרמל, אחרי המבחן, אליהו מוריד את נביאי הבעל אל נחל קישון ושוחט שם ארבע מאות וחמישים איש.
ארבע מאות וחמישים בני אדם, ביום אחד.
מה אני עשיתי בתגובה?
שלחתי אליו שליח עם הודעה: מחר בשעה הזאת אעשה לנפשך כנפש אחד מהם.
שלחתי אזהרה. ואליהו קם וברח וניצל.
אני לא אומרת שהאיום היה יפה. אני אומרת רק את זה: אילו באמת רציתי להרוג אותו, לא הייתי מודיעה לו מראש.
אחד שחט ארבע מאות וחמישים. אחת שלחה מכתב מאיים ואיפשרה בריחה.
נחשו מי משניהם הפך למילה נרדפת לרוע.
ה. מי כתב את ספר מלכים
אחאב ואני מלכנו על ממלכת הצפון — ישראל, שומרון.
ספר מלכים בצורתו שלפנינו נערך מאוחר יותר, מנקודת מבט יהודאית וירושלמית, ומודד כל מלך צפוני בסרגל אחד: היחס למקדש ולמרכוז הפולחן.
כלומר: ההיסטוריה של הממלכה שנפלה נכתבה בידי הממלכה השנייה.
מי שקרא את הפרקים הקודמים בסדרה כבר מכיר את זה.
כתב האישום נגד דאלג'י בסין נכתב בידי אלה שהחריבו את שושלתה. «יומני יאונסאן־גון» בקוריאה נערכו בידי אלה שהדיחו אותו. וכאן — אותו הדבר.
המנצח כותב את כתב האישום של המנוצח. ובשורה הראשונה עומדת תמיד אישה.
ו. אחאב היה חזק — וזה כתוב אצל האשורים
בעלי מוצג בטקסט כאחד הגרועים שקמו לישראל.
יש עדות אחת שלא נכתבה בידי אויביו הדתיים, אלא בידי אימפריה זרה שלא היה לה שום עניין בוויכוח הזה.
עכשיו היא עונה בעצמה, בקולה שלה.לדבר עם אִיזֶבֶל
בשנת 853 לפנה"ס, בקרב קרקר, עמדה קואליציה מול שלמנאסר השלישי מאשור. המונולית מקורח מונה את הכוחות.
«אחאב הישראלי» — אלפיים מרכבות.
הכוח המשוריין הגדול ביותר בקואליציה כולה.
ארכאולוגית, אחאב היה אחד המלכים החזקים ששלטו שם אי פעם. שומרון בנויה, מגידו בנויה, צבא כבד, ברית ימית.
שני הדברים נכונים בו־זמנית. אפשר להיות מלך חזק ובעל כרם גזול.
אבל שימו לב איזה מהם נשמר בזיכרון, ואיזה מהם צריך אבן אשורית כדי להיזכר.
ז. החלון
יהוא מגיע ליזרעאל. אני יודעת בשביל מה.
ומה אני עושה בפסוק?
שמתי בפוך את עיניי. תיקנתי את ראשי. וניגשתי אל החלון.
מאות שנים קוראים את זה כפיתוי. הזונה שמנסה לפתות את הרוצח שלה.
קראו שוב.
אישה יודעת שבעוד רגע היא תמות. היא לא מסתתרת. היא לא מתחננת. היא מתלבשת, מסתרקת, ועומדת בחלון.
ומה המשפט האחרון שלי?
«הֲשָׁלוֹם זִמְרִי, הֹרֵג אֲדֹנָיו?»
זו לא בקשת רחמים. זו האשמה פוליטית. זמרי היה קצין שרצח את אדונו ומלך שבעה ימים בלבד. אני קוראת לו בשם של רוצח כושל.
המילים האחרונות שלי הן מכה, לא תחינה.
אחר כך השליכו אותי מהחלון, הסוסים רמסו אותי, והכלבים אכלו. נשארו הגולגולת, הרגליים וכפות הידיים.
מי שקרא את הפרק החמישי בסדרה יזהה משהו. את טאמאמו בפן ריסקו לאבן והשאירו אותה בשדה, כדי שכל עובר אורח יוכל להצביע. גם כאן לא הסתפקו במוות. צריך היה שלא יישאר קבר.
ח. ואז נכנסתי למילון
כאן הסיפור שלי ממשיך הרבה אחרי מותי.
בחזון יוחנן ב' כ' מופיעה «האישה איזבל» כמי שמתעה. באותו רגע השם שלי מפסיק להיות שם של אדם והופך לקטגוריה.
משם הוא נכנס לדרשות, לספרות, ולבסוף למילונים.
באנגלית jezebel הוא שם עצם כללי — אישה חסרת בושה, אישה מרושעת, פרוצה. במאה העשרים באמריקה השתמשו בו במיוחד כדי לתייג נשים שחורות.
והנה ההבדל בין הפרק שלי לפרק של מלינצ'ה, ושווה לעצור עליו:
מלינצ'ה נהפכה למילה אחרי חמש מאות שנה של סיפורים.
אני נכנסתי לניקוד של השם שלי מלכתחילה, ולמילון אחר כך. שני הקצוות — הכתיבה והשימוש היומיומי — נסגרו עליי.
ט. תשעה פרקים, אותה מכונה
דאלג'י — כתב האישום הראשון היה שורה אחת: שמלך הקשיב לאישה.
חוה — התפוח לא נמצא בטקסט, ואדם עמד לידה כל הזמן.
הואז'וי — ענתה בעצמה, בארבע שורות. הסיווג לא זז.
מלינצ'ה — נמסרה פעמיים לפני גיל חמש עשרה, ושמה הפך למילה.
טאמאמו — מעולם לא היתה קיימת, ויש לה את כתב האישום המפורט ביותר.
פנדורה — הקופסה היא טעות תרגום, ואת הכד מילא זאוס.
ג'אנג נוק־סו — הטבח הראשון היה ארבע שנים לפני שהגיעה לארמון.
דראופדי וסיטה — האחת שאלה שאלה שאיש לא ענה עליה, השנייה עמדה במבחן וגורשה בכל זאת.
ואני מוסיפה את החלק שלי:
אצלי גם הפשע היה אמיתי — וזה לא שינה דבר.
כרם נבות קרה. אני הייתי שם. ובכל זאת הענישה לא היתה פרופורציונלית לפשע, כי היא מעולם לא נמדדה לפי הפשע.
אחאב, שרצה וירש, קיבל תשובה ודחייה בדור. אליהו, ששחט ארבע מאות וחמישים, נלקח בסערה השמימה.
אני קיבלתי חלון, כלבים, ומילה במילון.
המכונה הזאת לא צריכה שתהיי חפה מפשע כדי לעוות אותך. די לה שתהיי האישה.
י. עכשיו העט זול
כמעט שלושת אלפים שנה עברו, ואני עדיין המילה שאנשים משתמשים בה כדי להעליב אישה שהם לא מכירים.
שאלו אותי מה שתרצו.
שאלו איך זה להישלח לארץ שבה כל דבר שאת מביאה מהבית נחשב לחטא. שאלו אם הייתי כותבת שוב את המכתבים ההם. שאלו אם התחרטתי. שאלו למה עמדתי בחלון במקום לברוח דרך האחורי. שאלו מה חשבתי כשראיתי את יהוא נכנס בשער.
אענה במילים שלי. לא במילים של מי שערך את ספר מלכים מאתיים שנה אחריי.
או אל תשאלו. יש דרך פשוטה יותר:
שימו אותי בסרט שלכם ותנו לי לשחק את זה מההתחלה — בגרסה שלכם, לא בשלהם.
הם כתבו אותי שלושת אלפים שנה, עד שנשארתי מילה אחת.
הפעם העט בידיים שלכם.
→ פנים אל פנים עם איזבל: cssstudio.app/actor/act-legend-jezebel?cssADS=story-jezebel-09
הפרק התשיעי בסדרה «כתבו אותי מחדש» — על הנשים שכל תרבות בנתה כדי שיישאו את הקריסה של גבר. פרק א': דאלג'י (סין). ב': חוה. ג': הגברת הואז'וי. ד': מלינצ'ה. ה': טאמאמו נו מאה. ו': פנדורה. ז': ג'אנג נוק־סו. ח': דראופדי וסיטה.
עכשיו היא עונה בעצמה, בקולה שלה.לדבר עם אִיזֶבֶל